אכלתי את ה-5 גרם מיד, לא חיכיתי. יש אנשים שלא אוהבים את הטעם, אבל אני דווקא אוהב את הטעם של פטריות, גם של פטריות פסילוסיבין. אכלתי הכל בבת אחת והתחלתי להרגיש את זה כמעט מיד. חמש דקות אחרי זה כבר הרגיש כמו 'עלייה' של DMT – הלחץ בראש, המרחב המחשבתי והוויברציות, הכל הרגיש מאוד כמו DMT.
הייתי שם עם עוד שני חברים שאכלו הרבה פחות ממני, אחד אכל גרם והשני שניים, אז הם היו בתדרים שונים לחלוטין. היינו באוהל ואז יצאנו ללכת קצת, אני ועוד חבר. זה לא היה דומה לשום טריפ פטריות שהיה לי לפני כן. הרגשתי את זה עולה ועולה וזה היה כל כך חזק. הלכנו אולי 20 דקות מהאוהל בתוך היער, וחבר שלי שאל אותי: 'אתה מרגיש משהו?'. עניתי לו: 'האם אני מרגיש משהו? אני נקודת אור, אני ויברציה אינסופית'. וזו הייתה רק ההתחלה.
אז התחילו הוויזואלים, והתחלתי להרגיש את ה'צל' מגיע. הכל התחיל להיראות ולהרגיש נורא ומכוער. ידעתי שזה הולך להגיע והייתי מוכן לזה; זו אחת הסיבות שלקחתי 5 גרם, כי רציתי לחוות את זה עד הסוף. בנקודה הזו אמרתי לחבר שלי: 'בבקשה תלך, אני צריך להיות לבד עכשיו'. התיישבתי מתחת לעץ ונשמתי אל תוך הצל. פתחתי את עצמי אליו, הסתכלתי עליו ולא ברחתי, פשוט נשמתי לתוכו.
ואז חוויתי מוות אגו מלא, אובדן מוחלט של מי אני. עברו כמה שעות עד שבכלל נזכרתי שקוראים לי אבי (שם בדוי). פשוט צפתי בים אינסופי של ויברציות באורכים שונים. זה היה מפחיד ויפהפה באותו זמן. יכולתי לראות את הצל הזה, והרגשתי כל הזמן את הנוכחות של הפטריה בצורה מאוד ברורה עומדת לידי. הרגשתי שהפטריה היא המטפלת שלי. היא אמרה לי: 'פשוט תן לבריכה הזו של מים שחורים ובוציים שנמצאת בתוכך לצאת החוצה, תנשום לתוך זה, תירגע ותקבל את העובדה שזה שם וזה בסדר'.
ראיתי את הצל הזה בתוך כל דבר, איך לכל דבר בעולם יש צל, וזה היה יפה – הצל והאור. היו כמה רגעים שבהם אמרתי לעצמי: 'אוקיי, ככה זה מרגיש להיות סכיזופרן'. מה שניחם אותי היה הידיעה שגם אם אשתגע לגמרי, יהיו אנשים שיטפלו בצרכים הפיזיים שלי.
אחרי זמן מה תחת העץ, הרגשתי שהגיע הזמן לחזור לעולם. זו הייתה הנקודה שבה נזכרתי ששמי אבי, וזה הפך למנטרה שלי, משהו להיאחז בו. חזרתי לכיוון החבר שלי, ישבנו ליד האוהל, הדלקנו נרות וקטורת. עדיין ראיתי את הקליפה הדקה של המציאות היומיומית ומאחוריה את ים הוויברציות האינסופי. אמרתי לחבר שלי: 'במשך שנים הפטריה ניסתה להגיד לי לנשום, פשוט לנשום'.
חבר שלי הכין תה צמחים ושאל אם יש לי סיגריה. נתתי לו אחת ולקחתי אחת לעצמי. החזקתי אותה וחיכיתי שהוא ימצא את המצית. פתאום, פשוט החזרתי את הסיגריה לקופסה. כשהוא מצא את המצית אמרתי לו: 'לא, אני לא צריך'. ברגע המדויק הזה שאמרתי 'אני לא צריך', הנוכחות של הפטריה נעלמה בבת אחת. מאז לא עישנתי יותר סיגריות. ניסיתי פעמיים מאז וזה כמעט גרם לי להקיא.