מאמרים בנושא פסיכדליה

אנחנו עוברים אינספור חוויות במהלך החיים. חלקן חולפות כמעט בלי להשאיר סימן, ואחרות ממשיכות ללכת איתנו הרבה אחרי שהסתיימו. כמובן שחוויה פסיכדלית, אבל גם טיול משמעותי, לידה, חתונה, מעבר דירה, פרידה, תקופה של מילואים, אובדן, ריטריט, טקס רוחני,  משבר, התאהבות. לפעמים אפילו שיחה אחת שנגעה במקום עמוק. כל אלו, הן חוויות שמשנות, ולו לרגע, את האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו ואת המציאות, ולכן הן למעשה – משנות תודעה. מה עלינו לעשות כדי שהחוויות האלה לא יעברו אותנו, אלא יהפכו להיות חלק ממי שאנחנו?

כשאנחנו חושבים על משני תודעה בהקשר תרבותי, אנחנו נוטים לחשוב על תרבויות נגד ותרבויות שוליים, על אנשים שהולכים נגד הזרם ותרבות המיינסטרים. עם זאת, ישנן תרבויות ששימוש במשני תודעה היה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום

נכתב על ידי אילנה פז. מחקר חדש פורסם החודש העוסק בקשר שבין שימוש בפסיכדלים בקרב זוגות לבין מציאות משותפת ורווחה. לא היה מפתיע שהקריאה לקחה אותי לכמה מחשבות. מצד אחד, הממצאים היו כל כך בהלימה

יש מיתוס עיקש שרץ כבר שנים בקהילה שאומר שהאסיד של היום הוא לא האסיד של פעם, ושהאסיד האמיתי נעלם מהעולם. האם יש אמת מאחורי המיתוס הזה? תשובה קצרה – לא. תשובה ארוכה – ממש לא, אבל הנה למה.

רבים מקשרים בין רוחניות לכמיהה לאור, ואף מפחדים לגעת בצדדים החשוכים של עצמם ושל החיים. במאמר זה טליה מיכאלי מסבירה על חשיבותו של המפגש עם הצל שלנו כחלק מהדרך הרוחנית, ולמה אין לנו באמת ממה לפחד.

בשנים האחרונות מיקרודוזינג הפך לחלק בלתי נפרד מהשיח הפסיכדלי. מדברים על זה בכל מקום – בתקשורת, בקהילות טיפוליות, במחקר ובמרחבים של התפתחות אישית. אבל זה בכלל מיקרודוזינג? איך זה משפיע? והכי חשוב – האם זה עובד? מאמר לקראת סדנת המיקרודוזינג החדשה

מאמר עומק שמנסה לענות על אחת השאלות הנפוצות והחשובות ביותר

נכתב על ידי אילנה פז בקליניקה שלי בתל אביב אני פוגשת יותר ויותר זוגות שהקנאביס איננו “קטע”, אלא חלק אינטגרלי מהשגרה הזוגית. לא משהו שעושים פעם בפסטיבל או רק בישיבות עם חברים, אלא מרכיב קבוע

האם פסיכדליה היא "קיצור דרך" או חלק בלתי נפרד מה-DNA של הבודהיזם המערבי? במאמר זה נחבר בין החוויה האישית לבין הסיפור ההיסטורי של המפגש בין המזרח למערב, כדי לשרטט את קוויו של "הבודהיזם הפסיכדלי". נצלול אל השאלות המורכבות של הדרך: איך משתלבים חומרים משני תודעה עם כללי האתיקה והמשמעת? מהן הסכנות במרדף אחרי "חוויות שיא"? ואיך כל זה מתחבר לאידיאל הבודהיסטווה – לא כבריחה מהעולם, אלא כדרך להעמיק את החמלה והנוכחות בתוכו.

בשנים האחרונות "דוקטור" או ממסי (3-MMC) נהיה סם מאוד פופולרי בסצינות שונות בארץ – מרחבות הריקודים ועד מסיבות הסקס. אנחנו מקבלים לגביו הרבה פניות דרך האתר והרשתות החברתיות – בדבר בטיחות השימוש, ממה כדאי להזהר, ועוד. מצרפים פה שאלה לדוגמה שקיבלנו מא' עם התשובה שלנו.

האם כל הסמים ממכרים? האם כל מי שמשתמש בסמים הוא אאוטסיידר? האם פסיכדלים באמת גורמים לאנשים להשתגע? או שהם בכלל תרופות פלא למגוון מחלות?
במאמר זה ננסה לבדוק את המיתוסים הללו ומיתוסים נוספים על משני תודעה

"לא נפתח לי" היא תופעה די מוכרת ורווחת, אבל לעתים קרובות אנחנו לא מבינים בדיוק למה זה קרה דווקא לנו, למה דווקא עכשיו. ננסה לשפוך קצת אור על התופעה, ועל איך מונעים אותה.