רקע היסטורי
MDMA (3,4-מתילנדיוקסי-מתאמפטמין) סונתז לראשונה בשנת 1912 על ידי הכימאי אנטון קליש במעבדות מרק בגרמניה כחלק ממחקר לפיתוח חומרים לעצירת דימום. החומר לא נבחן לשימוש רפואי באותה תקופה ונשכח. בשנות ה-70, הכימאי והפסיכופרמקולוג האמריקאי אלכסנדר שולגין "גילה מחדש" את MDMA והחל לחקור את השפעותיו הפסיכואקטיביות. שולגין זיהה את הפוטנציאל הטיפולי של MDMA ושיתף את החומר עם מספר מטפלים, שהחלו להשתמש בו בטיפולים פסיכותרפיים.
סגולותיו הרפואיות של MDMA נובעות מהיותו אמפתוגן, כלומר חומר אשר מגביר את תחושת האמפתיה של האדם לעצמו ולאחרים, וכן מחזק את החיבור שלו לרגש ומרחיב את היכולת להרגיש ולהכיל רגשות קשים.
בשנות ה-80, MDMA הפך לפופולרי בסצנת המועדונים והרייבים בארצות הברית, שם זכה לכינוי "אקסטזי". הפופולריות הגוברת של MDMA הובילה להחלטת ה-DEA לסווג אותו כחומר מסוכן ונטול ערך רפואי ב-1985, זאת על אף התנגדויות רבות מצד מטפלים ושפע של ראיות ליעילות שלו בשילוב עם פסיכותרפיה.
למרות הוצאתו מחוץ לחוק, ה-MDMA נשאר אחד החומרים הפופולריים ביותר בקרב בליינים ופסיכונאוטים. בנוסף לכך, גם המחקר על MDMA נמשך, ובעשורים האחרונים נערכו מחקרים שהראו את הפוטנציאל שלו בטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ובבעיות נפשיות אחרות. כיום, MDMA נמצא בשלבים מתקדמים של ניסויים קליניים ומסתמן כחומר עזר מבטיח במסגרת תהליכי פסיכותרפיה. הארגון שנושא את דגל הטיפול בקטאמין הוא MAPS, עמוקה ללא מטרות רווח שהוקמה על ידי היהודי ממוצא אמריקאי ריק דובלין בשנת 1985.
משך השפעה
שימו לב – משך ההשפעה יכול להשתנות מאדם לאדם ואף משימוש לשימוש.
| אונסט | עליה | מישור | ירידה | סה"כ |
| כחצי שעה | כחצי שעה | כשעתיים | כשעתיים | 4-6 שעות |
ניתן להאריך את משך השפעה על ידי חיזוק נוסף – פירוט נוסף על כך בהמשך.
מינונים
שימו לב – הרגישות והמינונים יכולים להשתנות מאדם לאדם. המינונים המצוינים הם ממוצע מקובל.
| מינון מינימלי | מינון מקסימלי עם חיזוק | מינון מקסימלי ללא חיזוק |
| 80 מ"ג | 150+75 מ"ג | 250 מ"ג |
פרטים נוספים שכדאי לדעת
אחד החסרונות המרכזיים של MDMA הוא הרעילות העצבית שלו (נוירוטוקסיות). ישנן ראיות לפגיעות עצביות קשות בעקבות שימוש מופרז בחומר – מהפרעות מצב רוח ואז פגיעות מוטוריות כגון רעידות ופרקוסים. בשל כך, חשוב להקפיד לא להעלות מעבר למינונים המומלצים, ולרווח לפחות חמישה שבועות בין שימוש לשימוש, כאשר ההמלצה היא לעשות הפסקה של שלושה חודשים בין שימוש לשימוש. בנוסף, מומלץ לצרוך תוספי תזונה ממשפחת נוגדי החמצון על מנת למזער עוד יותר את הרעילות שלו. פירוט על משטר התוספים בהמשך.
תופעת לוואי נפוצה ולא נעימה של MDMA היא הדאון שלו. עבור משתמשים רבים, ישנה נפילה במצב הרוח לאחר השימוש ב-MDMA שיכולה להמשך בין מספר ימים לשבוע. הקפדה על מינונים, תוספים, ומרווחים יכולה לצמצם את הדאון במידה מסויימת, אך לא למנוע אותו לחלוטין. הדבר הכי חשוב לעשות במהלך הדאון הוא לנוח, לישון טוב, לאכול טוב, לתת לגוף להתאושש, ולזכור שזה רק דאון אחרי שימוש ב-MDMA והוא תכף עובר.
משטר תוספים
ישנם מספר תוספים שמקובל לצרוך יחד עם MDMA. החשובים ביותר הם:
- מגנזיום – מקל על נעילות וכאבי שרירים, אך לא מונע אותם לגמרי. רצוי מגנזיום גליצינאט או ביסגליצינאט, סוגי המגנזיום האחרים (אוקסיד, ציטראט) נספגים פחות טוב בגוף, משלשלים ומייבשים.
- חומצה אלפא ליפואית (ALA) – נוגד חמצון.
יש לקחת 100 מ"ג מגנזיום ו-200 מ"ג ALA שעתיים לפני ה-MDMA, ואז שוב עם ה-MDMA, ושוב לאחר שעתיים. אם יש לכם ALA במינון גבוה יותר (לדוגמה 600 מ"ג), אפשר לקחת שעתיים לפני ואז שעתיים פנימה. את המגנזיום תוך כדי לא חייבים לקחת אלא רק אם מרגישים נעילות או כיווצי שרירים ורוצים להרגיש הקלה.
אם יש לכם רק את שני התוספים הללו, אתם כבר בסדר. אפשר להוסיף גם נוגדי חמצון נוספים כגון CoQ10 ו-ALCAR ולקחת אותם שעתיים לפני ה-MDMA. למשטר תוספים מלא ואף מוגזם – בקרו באתר rollsafe.
שילובים
למידע על שילובים הסתכלו במדריך השילובים.