"תמיד הייתי מתוסבכת עם עצמי סביב מיניות ומגדר. ואז עשינו פטריות יחד וכל הזהויות והתפקידים התקלפו והנשמה שלי עשתה אהבה עם הנשמה שלה" ד', מטופלת מהקליניקה של אילנה פז.
מטפלים מיודעי פסיכדליה שעובדים עם מטופלים בסוגיות של זוגיות, מגדר, אינטימיות, ומיניות ודאי שמו לב להשפעות הרבות של החוויות הפסיכדליות. מאמר חדש שפורסם ב־Journal of Sex Research נותן תוקף לניסיון שלנו בשטח. המחקר בוחן את ההשפעה של חוויות פסיכדליות על זהות מינית, מגדרית, ועל מערכות יחסים אינטימיות. המחקר מתמקד באופן שבו אנשים מתארים שינויים בתפיסת עצמם וביחסים הבין־אישיים שלהם בעקבות חוויות פסיכדליות. מדובר במחקר חלוצי הממלא פער משמעותי בשדה המחקר הפסיכדלי, שכן נושאים של מיניות ומגדר כמעט לא נבחנו בהקשר זה עד כה, על אף המעמד המרכזי שלהם בחוויות אנושיות עמוקות.
החוקרים השתמשו בשאלונים מקוונים כדי לאסוף נתונים מ־581 משתתפים, רובם מארצות הברית, אשר דיווחו על שימוש קודם בפסיכדליים. השאלות התמקדו בהשפעות של החוויות הללו על תפיסת הזהות המינית והמגדרית של המשתתפים, כמו גם על קשריהם האינטימיים. הניתוחים התמקדו בעיקר בדיווחים איכותניים לצד שאלות כמותיות, מתוך מטרה להבין את הרב־ממדיות של החוויה ואת ההקשרים הרגשיים והחברתיים שלה. מעל מחצית מהנבדקים דיווחו כי הם חווים השפעות ארוכות טווח על המיניות והזהות המינית שלהם, אך ההשפעות משתנות מאדם לאדם.
חשוב להדגיש כי הממצאים מתבססים על דיווחים עצמיים בלבד. כלומר, לא נבדקה השפעה נוירולוגית או ביולוגית ישירה של החומרים על המיניות או הזהות המגדרית, אלא אך ורק תחושת השינוי כפי שתוארה על ידי המשתמשים עצמם. לכן, יש להתייחס לתוצאות כאל מדד לתפיסה סובייקטיבית ולא בהכרח לשינוי "אובייקטיבי". ועדיין, עצם הדיווח על שינויים כה משמעותיים ממחיש את הפוטנציאל של החוויה הפסיכדלית להביא לפתיחות ולהתמרה.
אחד הממצאים הבולטים הוא שכ־25% מהנשים וכ־12.5% מהגברים דיווחו על הגברת המשיכה לבני מינם בעקבות החוויה הפסיכדלית. כלומר, רבע מהנשים וכשמינית מהגברים חוו סוג כלשהו של שינוי בתשוקה או במשיכה המינית שלהם. ממצא זה עשוי להעיד על כך שחוויות פסיכדליות מאפשרות ריכוך של גבולות תודעתיים וחברתיים נוקשים, ובכך פותחות פתח לחקירה מחודשת של הזהות המינית.
גם בהקשר המגדרי, שליש מהמשתתפים שזיהו את עצמם מראש כבעלי זהות מגדרית שאינה תואמת בהכרח את הדיכוטומיה הגברית־נשית, דיווחו על כך שהחוויה הפסיכדלית השפיעה על הזהות שלהם. חלקם תיארו תחושות של נזילות מגדרית מוגברת, חיבור למהות גופנית שונה, או חוויה של אחדות החורגת מהמגדר הבינארי. עבור רבים, אלו היו רגעים מכוננים שאפשרו לגיטימציה פנימית לזהות שכבר נוכחת בהם.
המחקר מצביע גם על כך שחוויות פסיכדליות מאפשרות למשתמשים לחקור באופן חופשי יותר את רגשותיהם ותשוקותיהם, בלי הפילטרים החברתיים או הפחדים הפנימיים שמלווים בדרך כלל תהליכים כאלה. עבור רבים, החוויה לא בהכרח שינתה את זהותם, אך העניקה להם מרחב חקירה פנימי שבו ניתן לשאול שאלות חדשות, לבחון גבולות ישנים ולהגיע לתחושת אותנטיות מחודשת. החומרים הפסיכדליים הפכו, עבור חלק מהמשתתפים, לכלים טרנספורמטיביים של ממש.
בנוסף לזהות עצמית, החוויות הפסיכדליות השפיעו גם על קשרים אינטימיים. משתתפים רבים דיווחו כי בעקבות החוויה הפסיכדלית הם חוו העמקה של הקשר עם בני או בנות הזוג שלהם. הם ציינו שיפור בתקשורת, עלייה באמפתיה וביכולת ההקשבה, ולעיתים אף תחושת "מיזוג" רגעי לכדי חוויית אחדות משותפת. במקרים אחרים, החוויה גרמה להבנה שהם נמצאים בקשר שאינו תואם עוד את הערכים או הזהות החדשה שהתגלתה להם.
הפסיכולוג ואבי גישת האימאגו, הרוויל הנדריקס, אמר כי "אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר". לשימוש בפסיכדלים בסטינג זוגי מטיב יש פוטנציאל כפול לריפוי של הלב והנפש. היכולת להוריד הגנות ולהיות פגיעים וחשופים מאפשרת מפגש כנה, חקירה ובחינה אמיתית של הגבולות והזהויות שלנו מחדש. המחקר הזה הוא מחקר ראשון מסוגו שבוחן את היחס בין השניים, הנסתר עדיין רב על הגלוי, אבל אין ספק שמדובר בכיוון מרתק ומעורר תקווה.
