בקליניקה שלי בתל אביב אני פוגשת יותר ויותר זוגות שהקנאביס איננו “קטע”, אלא חלק אינטגרלי מהשגרה הזוגית. לא משהו שעושים פעם בפסטיבל או רק בישיבות עם חברים, אלא מרכיב קבוע בתוך חיי היומיום: בערב, אחרי שהילדים נרדמים, לפני סקס, לפעמים במקום סקס, אחרי ריב, כדי לא לריב, כדי להירדם, כדי להרגיש – ולעיתים כדי לא להרגיש.
כמו חומרים פסיכואקטיביים רבים, גם הקנאביס איננו טוב או רע בפני עצמו. הוא בעיקר מגבר. הוא מגביר מצבי תודעה, רגשות, דפוסים קיימים, וגם פערים. ומה שהוא מגביר אצל גברים – ומה שהוא מגביר אצל נשים – מתגלה לא פעם כסיפור שונה לגמרי.
לא רק בראש – הבדלים בין גברים לנשים
הספרות המדעית בשנים האחרונות הולכת ומתבהרת בנקודה הזו: חומרים משני תודעה משפיעים באופן שונה על גברים ונשים, ולא רק בגלל תרבות, חינוך או פסיכולוגיה, אלא גם מסיבות ביולוגיות מובהקות. הבדלים בקצב חילוף החומרים, באחוזי השומן בגוף, בפרופיל ההורמונלי ובאופן פעולתה של המערכת האנדוקנבינואידית יוצרים תגובות שונות לקנאביס – בעוצמה, במשך ההשפעה ובאופן שבו החוויה נחווית בגוף.
מחקרים מראים שנשים נוטות לחוות השפעות סובייקטיביות חזקות יותר של THC גם במינונים נמוכים יחסית, וכי השפעת הקנאביס משתנה לאורך שלבים שונים במעגל החיים הנשי ובהתאם לשינויים הורמונליים. מערכת הקולטנים הקנבינואידית פעילה גם ברקמות הקשורות לרבייה ולוויסות הורמונלי, מה שמרמז שהחוויה הנשית עם קנאביס נטועה לא רק במוח אלא בגוף כולו, על המורכבות הפיזיולוגית הייחודית שלו.
בקליניקה ההבדלים הללו מקבלים לעיתים ניסוח פשוט וישיר. גבר יאמר: “כשאני מעשן אני נרגע, מתנתק מהכל” אישה תאמר: “כשאני מעשנת אני סוף סוף מרגישה את הגוף שלי.” אותו חומר, שני מוחות, שני גופים, ושתי חוויות שונות בתכלית.
בקרב גברים, דפוס שחוזר הן במחקר והן בשטח הקליני הוא שימוש תכוף יותר, מינונים גבוהים יותר, והסתברות גבוהה יותר להתפתחות תלות או התמכרות. מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים בעקביות על כך שגברים מתחילים להשתמש מוקדם יותר, צורכים יותר, ומאובחנים בשיעורים גבוהים יותר עם הפרעת שימוש בקנאביס בהשוואה לנשים.
בזוגיות, הנתון הזה איננו נשאר סטטיסטיקה. הוא הופך לדינמיקה חיה. לא מעט זוגות מגיעים לקליניקה עם סיפור דומה: הוא מעשן מדי יום, לעיתים לאורך כל היום; היא משתמשת לעיתים רחוקות – או בכלל לא. הפער הזה איננו רק עניין של הרגלים שונים, אלא יוצר מרחק רגשי, פגיעה בתקשורת, ולעיתים גם שחיקה במיניות. נשים מתארות בן זוג רגוע יותר אך גם פחות נוכח, פחות זמין רגשית, ולעיתים “מרחף”, מתקשה להיכנס לקונפליקט, אך גם מתקשה להיכנס לאינטימיות.
הפער המגדרי במחקר עכשוי
המחקר הזוגי מגבה את החוויה הזו: פער משמעותי בדפוסי שימוש בין בני זוג – מה שמכונה במחקר “discrepant use” – קשור בירידה בשביעות רצון זוגית, באיכות התקשורת ובסיפוק המיני. לא בהכרח משום שהקנאביס עצמו “הורס” את הקשר, אלא משום שהוא משנה את הוויסות הרגשי, את הקשב, ואת היכולת להיות במגע עמוק עם האחר. זוגיות מתקיימת בין שתי מערכות עצבים, וכשאחת מהן מווסתת דרך חומר באופן קבוע והשנייה לא – נוצר פער שקשה לגשר עליו רק באמצעות אהבה טובה או כוונות טובות.
אצל נשים, לעומת זאת, מתגלה תמונה מורכבת ושונה. בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים המצביעים על קשר בין שימוש מתון בקנאביס – ובמיוחד שימוש בסמיכות לפעילות מינית – לבין שיפור במדדים שונים של תפקוד מיני: עוררות גבוהה יותר, סיכוך טוב יותר, קלות בהגעה לאורגזמה, ירידה בביקורת עצמית וחיבור מוגבר לתחושות הגוף. ממצאים אלו בולטים במיוחד בקרב נשים המתמודדות עם חרדה מינית, מחשבות טורדניות בזמן סקס, כאבים בחדירה, קושי להתרכז בתחושה או פער כרוני בין רצון מנטלי לבין תגובה גופנית.
גם כאן, הקליניקה מדברת בקול דומה: נשים מספרות שהקנאביס מאפשר להן “לכבות את הראש”, להשתחרר מניטור עצמי בלתי פוסק, ולהיות נוכחות יותר בגוף. חלקן מתארות חוויה של חופש, משחקיות ורכות, שלא תמיד נגישה להן במצב תודעה רגיל.
חשוב לומר, רוב המחקרים בתחום זה מבוססים על דיווח עצמי ומחקרי חתך, ולא על ניסויים מבוקרים. לכן קשה לקבוע סיבתיות ברורה. ייתכן שנשים שמראש פתוחות יותר לחוויה גופנית גם נוטות יותר להשתמש בקנאביס לפני סקס, ולא להפך. ובכל זאת, החזרתיות של הממצאים, בשילוב העדות הקלינית הרחבה, מעניקה לתופעה משקל שאי אפשר להתעלם ממנו.
מה קורה כשמשתמשים יחד?
כאן התמונה לרוב מתונה יותר. זוגות המשתמשים יחד באופן מזדמן או מתון מתארים לעיתים תחושת קרבה, יותר צחוק, ירידה בעוינות ועלייה במגע ובמשחקיות. מחקרית, שימוש משותף נוטה להיות פחות בעייתי משימוש חד־צדדי, ולעיתים אף קשור למדדים טובים יותר של שביעות רצון זוגית ומינית. יחד עם זאת, קנאביס איננו בונה אינטימיות יש מאין. הוא עשוי לרכך הגנות או להקל על קרבה, אך אינו מחליף תקשורת, עיבוד רגשי או עבודה זוגית עמוקה. במקרים מסוימים הוא אף עלול לטשטש בעיות קיימות ולהפוך לפתרון זמני שמסתיר פצע עמוק יותר.
יש זוגות שבהם הקנאביס מחליף בהדרגה שיחה, מגע, מיניות, ואפילו קונפליקט. במקום לפגוש כאב, תסכול או בדידות – מדליקים. במקום לדבר – מעשנים. במקום להתקרב – נרגעים בנפרד באותו סלון. בשלב הזה, ללא קשר למגדר, הזוגיות מתחילה להתרוקן מתוכן רגשי ממשי.
אמ;לק לסטלנים
אם מסכמים בזהירות את הידע הקיים, אפשר לומר: גברים נוטים להתמכר יותר לקנאביס מנשים; שימוש כבד וחד־צדדי קשור לפגיעה בזוגיות ובמיניות; אצל חלק מהנשים שימוש מתון, במיוחד בהקשר מיני, עשוי להיות מיטיב; פערים בדפוסי שימוש הם גורם סיכון משמעותי לקשר; כשמשתמשים יחד, קנאביס יכול לקרב אבל גם להרחיק; וחומרים פסיכואקטיביים, כולל קנאביס, משפיעים באופן שונה מגדרית – ביולוגית ופסיכולוגית.
בקליניקה שלי, אני פחות מתעניינת בשאלה “כמה אתם מעשנים”, ויותר בשאלות אחרות: האם אתם נפגשים גם בלי החומר? האם אתם נוגעים גם בלעדיו? האם אתם מדברים עליו? האם הוא מקרב או מרחיק? האם זו בחירה מודעת – או ברירת מחדל שמנהלת את הקשר?
קנאביס, איננו הבעיה – והוא גם איננו הפתרון. הוא מגבר. והשאלה העמוקה באמת היא מה כבר קיים שם, במערכת היחסים, שהוא כל כך מגביר.
ביבליוגרפיה
Lynn, B. K., Lopez, J. D., Miller, C., Thompson, J., & Campian, E. C. (2025). Cannabis use before sex and its association with female sexual function in women with sexual dysfunction. Sexes, 6(3), Article 31.
Brents, L. K. (2020). Marijuana, the endocannabinoid system and the female reproductive system. Yale Journal of Biology and Medicine, 93(3), 445–456.
Testa, M., Derrick, J. L., & Leonard, K. E. (2018). Discrepant substance use and relationship functioning over time: Associations among young adult couples. Journal of Studies on Alcohol and Drugs, 79(5), 743–752.
Haydon, K. C., & Salvatore, J. E. (2022). Couples’ marijuana use and conflict: The role of concordance and gender. Journal of Family Psychology, 36(4), 589–600.
Kipping, K., & Krychman, M. (2022). The impact of cannabis on female sexual health. Current Sexual Health Reports, 14, 89–96.
Lissitsa, S., & Shmueli, A. (2024). An update on cannabis and human sexuality: Gender differences and clinical implications. Psychopharmacology, 241, 1123–1136.
