נכתב על ידי מיכאל הופמן.
"פסיכדליה" היא מושג רחב שמאגד בתוכו תופעות תרבותיות, חברתיות, אומנותיות ורפואיות הקשורות לשינוי תודעתי עמוק. המונח נגזר משתי מילים ביוונית: psyche (נפש) ו-delos (התגלות), כלומר "חשיפת (או גילוי) הנפש", מונח אשר נטבע ע"י הפסיכיאטר ד"ר האמפרי אוסמונד באמצע המאה ה-20. פסיכדליה אינה רק קטגוריה של חומרים משני תודעה, סגנון אמנותי או תנועה תרבותית, אלא גם עולם שלם הקשור לאותן חוויות משנות תודעה והתיאורים השונים שלהן (טריפ ריפורטים). לאחרונה, אנו עדים לתופעה המכונה "הרנסנס הפסיכדלי" אשר באה לידי ביטוי בהתפתחויות אקדמיות, עסקיות תרבותיות, רפואיות ואחרות ברחבי העולם.
שורשיה של הפסיכדליה בתרבות
תרבות הפסיכדליה כפי שאנו מכירים אותה כיום צמחה בעיקר בארה"ב בשנות ה-60 של המאה ה-20. היא התבטאה במהפכות חברתיות שנשאו מסרים של חירות אישית, אהבה חופשית, וערעור על הסדר החברתי הקיים. תנועת ההיפים בארה"ב הייתה חלוצה בתחום זה, כאשר שימוש בחומרים משני תודעה כמו LSD, פטריות פסילוסיבין ומסקלין הפך לכלי לשינוי תפיסת המציאות, חתירה ל"הארה", ושינוי הסדר הפוליטי והחברתי הקיים.
פסיכדליה הושפעה גם מרעיונות רוחניים מהמזרח כגון בודהיזם והינדואיזם, ומסורות שמאניות. הרעיונות הללו השפיעו לא רק על המשתמשים בחומרים, אלא גם על שפה, אופנה ואמנות שהפכו לסמליה של התקופה. באותן שנים, מוזיקאים כמו ג'ימי הנדריקס, להקת הביטלס (בתקופת Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band) ופינק פלויד תרמו רבות להפצת התרבות הפסיכדלית בעולם. מעבר ללהקות המוכרות, ישנן דמויות מפתח כמו תימוטי לירי, ראם דאס, אלברט הופמן וסשה שולגין שרבים רואים בהם "אבות הפסיכדליה". רובם ככולם היו אנשי מדע ואקדמיה ובו בזמן גם הוגי דעות ומובילי דעה. כך למשל טימותי לירי נחשב ע"י רבים ל"נביא הזעם" של התרבות הפסיכדלית והוא כשלעצמו דמות שנויה במחלוקת. לצד זה, דמותו של לירי היא בעלת תרומה אדירה לעיצוב החשיבה והבסיס להבנה של החוויה הפסיכדלית, והוא היה מראושני החוקרים שהשמישו את המונחים סט וסטינג במחקר הפסיכדלי.
פסיכדליה במוזיקה ואמנות
מוזיקה פסיכדלית, הידועה באפקטים קוליים מיוחדים ובמלודיות מורכבות, שואפת להשרות תחושת "מסע" אצל המאזין. באופן מסורתי, שימוש בגיטרות עם אפקטים כמו ריוורב ודיסטורשן, תוספת כלי נגינה מהמזרח (כמו סיטאר), וטכניקות הקלטה חדשניות איפיינו את הצליל הפסיכדלי. להיטים כמו White Rabbit של ג'פרסון איירפליין או A Whiter Shade of Pale של פרוקול הארום מגלמים את הרוח הפסיכדלית. אפשר גם לראות באלבומים השונים של פינק פלויד מעין "ספירליות" ושימוש נרחב בצלילים קונקרטיים שממש "מכניסים" את המאזין לתוך החוויה והמסרים השונים של הלהקה. בעת העכשווית מוזיקה אלקטרונית על שלל גווניה היא החלוצה של המוזיקה הפסיכדלית. יוצרי מוזיקת טראנס רבים (ובתוכם ישראלים רבים) אף מתייחסים באופן מפורש לחומרים הפסיכדלים או לחוויה הפסיכדלית ואף להיסטוריה של פסיכדלים. כך למשל, הרצועה "Rearranged" של Vibe Tribe מאזכרת את משקה ה"קיקיון" – אשר ככל הנראה הכיל חומרים פסיכדלים ונעשה בו שימוש ב אליסיוס ביוון העתיקה.
בתחום האמנות החזותית, הפסיכדליה מתאפיינת בצבעים עזים, צורות גיאומטריות וסמלים רוחניים. פוסטרים של הופעות, עטיפות אלבומים וציורים רבים נעשו במטרה "להדהים" את הצופה ולחקות את החוויות החזותיות של טריפ פסיכדלי. אמנים כמו אלכס גריי מציגים בתמונותיהם תודעה רב-ממדית, מושגי אחדות וקשרים בין גוף לנפש. רבים מעידים כי הציורים של אלכס גריי מתארים בצורה יוצאת דופן את החוויה הפסיכדלית של שימוש במולקולה הפסיכדלית DMT. מעבר לכך, יצירות רבות שלו הם הוקרה לדמויות או רעיונות מפתח של הקהילה הפסיכדלית. כך למשל הציור של "הקוף המסטול" – תאוריה אשר קושרת את תחילת השימוש בשפה בשימוש בחומרים פסיכדלים, או הציור של הגילגולים השונים של ריצ'רד אלפרט או בשמו המוכר – ראם דאס.
"הקוף המסטול" של אלכס גריי עם תוספת עכשווית של מאייד DMT
השפעתם של חומרים פסיכדליים
לתת הכותרת הזו עוד יהיו לנו כמובן מספר כתבות באתר של המעגל הפסיכדלי (; אבל כדי לשמור על הרצף של המאמר הזה נציין שחומרים כמו LSD, פטריות פסילוסיבין, ו-DMT פועלים על המוח בצורה ייחודית. עיקר הפעילות שלהם היא על רצפטורי הסרוטונין, והם מובילים לחוויות עמוקות של שינוי תפיסתי, חיבור רגשי וגילוי עצמי. בחברות מסורתיות, שמאנים משתמשים בצמחים פסיכדליים כמו איוואסקה ופיוֹטֶה בטקסים דתיים ורוחניים, בהם הם נתפסים ככלים להתבוננות פנימית וריפוי. בעולם המודרני, השימוש בהם נרחב יותר ולעיתים חורג מהקשריו הטקסיים, כך למשל פרקטיקת המייקרודיזנג הפכה לכלי לשיפור של פרודקטיביות ויצרתיות – כלומר הפסיכדלים אינם יוצאים מהכלל בעידן האינדיווידואליזם. למרות זאת, החומרים הפסיכדליים ממשיכים להיות מרכזיים בתנועות רוחניות ובחיפוש אחר מודעות ומשמעות גבוהה יותר.
פסיכדליה במדע וברפואה
החל מסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, עולם המחקר האקדמי והרפואי החל להתעניין בפסיכדליה מחדש. ניסויים מדעיים מגלים כי חומרים פסיכדליים יכולים להיות יעילים בטיפול בדיכאון עמיד, חרדה, טראומה ופוסט-טראומה, כמו גם בהתמודדות עם התמכרויות. למשל, מחקרים עם פסילוסיבין מצביעים על כך שהוא עוזר למטופלים "להוריד את המשקפיים האפורים" אשר מאפיינים מאד את חווית הדיכאון ולראות פרספקטיבות חדשות על חייהם ועל האופן שבו אפשר לצאת מהמצב האפור והעצוב. מוסדות כמו אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ו-Imperial College בלונדון עורכים מחקרים פורצי דרך בתחום. תהליכים אלה מנסים להחזיר את הפסיכדליה לתודעה הממסדית, אחרי עשורים של דמוניזציה במסגרת "המלחמה בסמים". ישראל אינה יוצאת מהכלל בהקשר זה, להפך – גם אצלינו נערכים עשרות מחקרים ברחבי הארץ – גם באקדמיה וגם במוסדות הבריאות השונים. ניתן למצוא את רשימת המחקרים המלאה כאן.
היבטים פילוסופיים ורוחניים
מעבר לשימוש בחומרים עצמם, פסיכדליה מתייחסת גם לפילוסופיה של תודעה וחוויה. הפסיכדליה שואפת לשבור גבולות מחשבתיים וחברתיים, לאפשר לאדם לראות את העולם מזווית אחרת ולחוש תחושת אחדות עם הסובב אותו. מתוך המאפיינים האלו יש נטייה לייחס לחומרים האלו ולחוויה אפקטים של חמלה, שבירה של סטיגמות ומוסכמויות חברתיות למרות שהדבר אינו מחייב ואף יש לא מעט מקרים של הקצנה של שנאה או התנהגות אלימה בעקבות שימוש בפסיכדלים. חוויות פסיכדליות מתוארות פעמים רבות כמכילות התגלות רוחנית, חיבור עם היקום או הבנה עמוקה של העצמי, כמו גם מפגשים עם יישויות מעולמות ויקומים מקבילים.
פסיכדליה כיום
בימינו, הקהילה והתנועה הפסיכדלית מתעוררת מחדש. תרבות ה-"רייבים", "מסיבות טבע" והמוזיקה האלקטרונית, כוללות אלמנטים פסיכדליים רבים, במיוחד בפסטיבלים כמו הבום (Boom) בפורטוגל או ברנינג מן בארצות הברית. האמנות הפסיכדלית הפכה לדיגיטלית ומוחשית יותר, עם טכנולוגיות כמו מציאות מדומה ותלת-ממד המאפשרות חוויות אינטראקטיביות.
כמו כן, שינויי חקיקה במדינות כמו אורגון בארצות הברית והולנד, אשר מאפשרים גישה חוקית לפטריות פסילוסיבין וחומרים פסיכדליים אורגניים נוספים כמו פיוטה ואיווסקה, תורמים לנורמליזציה של השימוש והמחקר בתחום.
לסיכום
פסיכדליה היא יותר מתנועה תרבותית או סגנון אמנותי; היא תופעה רב-ממדית שמשלבת חוויות אישיות, עולמות רוחניים, ותובנות מדעיות. במרכזה, ניצבת השאיפה של האדם לפרוץ גבולות ולחקור את מרחבי התודעה האישית והחברתית. התחדשות העניין בפסיכדליה בעשורים האחרונים עשויה להוביל לתגליות חדשות במדע, ברפואה ובפילוסופיה, ולהמשיך לעצב את תרבותנו גם בעתיד.
