לא נפתח לי! מה עושים כשהטריפ לא עולה?

נכתב על ידי מיכאל הופמן ומיכאל פיין.

כבר עברה יותר משעה. העיניים לא מפסיקות להסתכל על השעון בציפייה שמהולה בהמון לחץ וחרדה – "עוד רגע זה מגיע…עוד רגע זה נפתח…" ועוברות עוד 5 דק…ועוד 10 וככה עברו 3 שעות והבנתם שאין – טריפ לא יהיה פה היום. באסה.

"לא נפתח לי" היא תופעה די מוכרת ורווחת, אבל לעתים קרובות אנחנו לא מבינים בדיוק למה זה קרה דווקא לנו, למה דווקא עכשיו. לרוב אנחנו מאמשימים את החומר שהיה "חלש" או שבכלל לא היה, שהאגו שלנו לא שחרר, או שסתם היה מזל נאחס הפעם. בעוד שלפעמים אנחנו באמת עשויים לקבל קרטון של 70 מק"ג במקום 120, אבל הקרטון לא בהכרח אשם. אז מי כן? מגוון של גורמים פיזיים ומנטליים, כמו גם שילובים שונים בינהם. ננסה מה בכל זאת יכול להשפיע על אם נפתח לנו או לא הוא מגוון גורמים שיכולים להשפיע עלינו. למפות את כולם זה כנראה בלתי אפשרי, אבל את המרכזיים שבהם מיפינו בתרשים הבא. נפרט עוד על כל אחד מהם בהמשך המאמר.

גורמים טכניים

חלש מידי, מעט מידי, לא באמת החומר – זה כנראה הגורם הראשון שנחשוב עליו באופן אינטואיטיבי ואכן יכול להיות ששם הבעיה. ראשית, חשוב מאוד לבדוק את החומר שבידינו באמצעות ערכת בדיקה כדי לשלול חומרים מסוכנים. אנחנו עוד נקדיש לכך מאמר שלם בהמשך. שנית, חשוב לדעת שהעוצמה של החומרים משתנה מאוד בשוק השחור, ובאטצ'ים שונים של אותו חומר יכולים להתברר שונים מאוד בעצמתם, מינון שהיה חזק מאוד בבאטצ' הקודם יכול להיות חלק מאוד בבאטצ' הבא. הדרך היחידה לבדוק את העוצמה של החומר היא באמצעות בדיקות מעבדה יקרות, וגם בדיקות ביתיות רציניות לבחינת הריכוז יכולות להיות לא זולות. בנוסף לכל אלו, חשוב מאוד לדעת כמ בדיוק לקחנו, ואת רוב החומרים חשוב מאד לשקול עם משקל שיש לו שלוש ספרות אחרי הנקודה (הנה דוגמה למשקל מומלץ). לא, באמפ זה לא מינון. לא, אי אפשר באמת להגיד כמה יש בשורה לפי העין. לזרוק אבן של אמדי לתוך בקבוק ולשתות זה גם רעיון גרוע, אבל על זה עוד נכתוב בהמשך.

אינטרקציה עם תרופות או חומרים אחרים – לשלב יכול להיות כיף, אבל גם יש מקרים רבים שבהם השילוב הוא מסוכן במקרה הרע או מחליש את הפעולה במקרה הטוב. למשל, מי שנוטל תרופות ממשפחות ה-SSRI ו-SNRI כגון ציפרלקס יחווה החלשה משמעותה של ההשפעה של פסיכדלים עליו. אנשים שנוטלים תרופות אנטי-פסיכוטיות כגון סרוקוול כנראה לא ירגישו כלום. השילוב של פסיכדלים עם רוב התרופות לא מסוכן, אבל תמיד חשוב לבדוק. אפשר להיעזר בטריפסיט בשביל בדיקה בסיסית, בשביל התייעצות מורכבת ויותר וגם בכלל ממליצים על קבוצת היוע"סים בטלגרם.

סבילות (tolerance) – נדלקים כל יום בפסטיבל וביום השלישי האסיד מפסיק לעבוד?- זה בגלל הסבילות. לחומרים שונים ואנשים שונים יש טולרנס שונה, אולם יש כלל אצבע לפיו כדי לחוות אותה חוויה בשימוש בפסיכדלים (LSD, מסקלין או פטריות פסילוסיבין) יום אחרי יום צריך להכפיל את המינון בכל פעם. כלומר, אם ביום הראשון לקחתם 100 מק"ג, ביום השני תצטרכו לקחת 200 ובשלישי תצטרכו לקחת 400. גם אם לקחת אסיד ביום הראשון, פטריות ביום השני, ומסקלין ביום השלישי – הסבילות תורגש משום שהיא משותפת לכל החומרים. חשוב לזכור שגם לאחר הכפלת המינון, זה עדיין מרגיש לפעמים ש"לא נפתח לי". התפיסה המקובלת היא שסבילות לפסיכדלים מתאפסת תוך שבועיים, אבל לעתים זה לוקח פחות זמן ולעתים גם יותר, ובכל מקרה כדאי לקחת הפסקות ארוכות יותר. יש גם חומרים שאין להם טולרנס כמעט בכלל, כמו DMT למשל. תמיד חשוב להכיר את התכונות הספציפיות של החומר אותו אתם צורכים, וסבילות היא אחת התכונות לתת עליה את הדעת.

בטן מלאה – חומרים שאנחנו נוטלים בבליעה עוברים דרך הקיבה ולכן מושפעים מהמצב שלה. כך לדוגמה, נהוג לאכול אוכל שומני אשר "מרפד" את הקיבה מפנים, משהו שאנחנו יודעים בתור ילדים ליוצאי ברית המועצות. בניגוד לאלכוהול, עם רוב החומרים שאנחנו צורכים אנחנו לא רוצים לעכב את הספיגה שלהם אלא בדיוק ההיפך – לכן כדאי לקחת אותם על בטן ריקה באופן יחסית. לאכול ארוחה כבדה בסמוך לצריכה של החומר יכולה לעכב מאוד את העליה ולהחליש את ההשפעה. כך לדוגמה, לאכול ארוחה כבדה לפני MDMA, פטריות, או 2C-B עשויה לגרום לכך שיקח לחומר כמה שעות לעלות, ושהוא יעלה הרבה יותר חלש – אם בכלל.

כל אדם הוא יחיד ומיוחד – יש אנשים חסכוניים שמינונים נמוכים משפיעים עליהם מהר וחזק, ויש כאלה שעולה להם מהר וחזק, יש כאלו שתמיד צריכים יותר, ועדיין מרגישים שהם לא לגמרי שם. הרגישות האישית של כל אדם ואדם זה משהו שאפשר להכיר רק דרך התנסות לאורך זמן, אבל ברגע שהבנת אתם הרגישות שלכם – היא בדר"כ תשאר עקבית.

גורמים מנטליים

התרגשות או חרדה גבוהה – אחת הסיבות הנפוצות לתחושת ה-"לא נפתח לי". כשזה מגיע לפסיכדלים ומשני תודעה אחרים, ההתרגשות וגם החרדה הם רגשות טבעיים. עם זאת, לעתים הם גורמים לנו "להחזיק" מאוד חזק מה שעשוי למנוע מהחוויה להפתח, או מאיתנו לשים לב שהיא נפתחה. זכור, החוק הראשון הוא בחוויה הפסיכדלית הוא להתמסר, וזה נכון מהרגע הראשון. ישנן דרכים שונות שבהן ניתן להרגיע מעט את ההתרגשות או החרדה לקראת החוויה כמו מדיטציה, נשימות, שינויי סטינג ועוד. כמובן שבמינונים גבוהים החומר לא בהכרח שואל אותנו וההתרגשות והחרדה מפסיקים להיות פקטור בפתיחה של החוויה, אבל שם כבר יש מורכבויות אחרות.

חוסר היכרות עם החוויה – שמעתם פעם את הסיפור על האינדיאנים "לא ראו" את הספינות של האירופאים, גם כשהן היו ממש מולם? לא ברור אם זה מיתוס או היסטוריה, אבל הסיפור מייצג תכונה אנושית אמיתית בהחלט, ויש אפילו מאמר קלאסי באנתרופולוגיה שעוסק באופן שבו אנחנו עוברים "חניכה" לפני שאנחנו באמת מרגישים את ההשפעה של משני תודעה עלינו. קשה לנו לזהות חוויות לא מוכרות, איך הן מרגישות בגוף או בתודעה ולרוב מהרגע שאנחנו מכירים אותן, המוח "משלים" את התמונה בקלות יותר. ככל שצוברים ניסיון, נהיה קל יותר לזהות את החוויה הפסיכדלית גם בהשפעותיה המעודנות ביותר. כמובן שזה גם ממש בסדר להיות חסרי ניסיון, לאט לאט, אין לנו לאן למהר.

סט וסטינג בעייתים – כידוע, החוויה הפסיכדלית מאד מושפעת מגורמים שונים – מצב הרוח שלנו, הדברים שהתודעה שלנו צרכה בימים האחרונים, הסביבה שלנו, ועוד. אם הסט והסטינג שלנו מלאים באי נוחות או חוסר בטחון, סביר להניח שאלו יתורגמו לתחושת לחץ וחרדה ובהתאם יהיה לנו קשה להרפות על מנת לאפשר לחוויה להפתח. במקרים רבים אנחנו יכולים לשנות את הסט והסטינג על פי רצוננו, אך במקרים רבים גם לא. הכנה מעמיקה לחוויה שכוללת מחשבה על הסט והסטינג העתידיים שלנו והתאמות שונות אליהם יכולים לסייע לנו.

כמובן שיכולות להיות עוד אינספור סיבות שונות לכך ש"לא נפתח לי", אבל ברוב המוחלט של המקרים הסיבה תיפול איפשהו בין הסיבות הללו או שילובים שונים בינהן. לרוב הדברים הללו אנחנו יכולים ויכולות לתת מענה, אם לא באותו רגע אז לפחות בשלב התכנון לחוויה. כאן נמצא הסוד האמיתי – להתייחס לחוויות הפסיכדליות שלנו בכבוד ויראה, לראות אותן כחוויות בעלות משמעות ולא סתם עוד משהו "על הדרך", להשקיע בהכנה ובתכנון, וגם להיות מוכנים לכך ששום דבר לא יקרה כפי שתכננו.

הפוסט הזה הוא טעימה מתוך אחד השיעורים שלנו בתכנית ההכשרה לפסיכונאוטים, אם תרצו לעבור איתנו מסע של העמקה, למידה ואינטגרציה פסיכדלית – נשמח שתצטרפו אלינו במחזור הקרוב. כל הפרטים כאן.

צרו איתנו קשר

מאמרים נוספים

רוחניות בקליניקה: מהקצה המיסטי אל מרכז השיח הטיפולי
טיפול מיודע פסיכדליה

רוחניות בקליניקה: מהקצה המיסטי אל מרכז השיח הטיפולי

בעידן שבו מיינדפולנס מופיע בפרסומות לביטוח ורטריטים רוחניים ממלאים את המדבר, גם חדר הטיפול לא יכול להישאר סטרילי מרוח. נעשה סקירה היסטורית קצרה של הקשר בין פסיכותרפיה לרוחניות, נבחן את הערך של העיסוק בחוויות הרוחניות בקליניקה, את הסכנות שבדרך הרוחנית, וגם נגע קצת בפרטיקה של עבודה עם רוחניות בקליניקה.

קרא עוד »